כשיצאתי לבדי לטבע, בוקר אחד הרגשתי קרובה אל עצמי. כבר זמן מה התגעגעתי לנשום אויר, להרהר בשקט
עליתי על האופניים הנאמנים שלי, הירוקים, חבשתי קסדה ויצאתי אל דרכי . מפרדס חנה נסעתי לגבעת עדה, בכניסה פניתי אל עבר ישובי אלונה ודי מהר נכנסתי למטעים.
חביבה עלי ההליכה בשבילי עפר והנה עץ שסק ופיריו מתחיל להבשיל, כמה חמוץ מתוק ומרענן.
בכל מקום הפרחים, העשבים, השמיים הרחבים. אין חשש ממכוניות,אוירה נעימה ממלאת שלווה. כל זה מזכיר את ילדותי במושב. היה שם שקט ומרחב לחלום. לפעמים אני חסרה את זמן החלום הזה. כמה חשוב להיות לפעמים עם עצמנו,
ואז להמשיך. הטבע מקום מעולה לשם כך, הטבע מקבל כל אחד כמו שהוא בפשטות.
הגעתי למעיין, הקשבתי לפכפוך המים הזורמים, כמו להתרחץ מבפנים.
コメント