top of page
חיפוש
  • תמונת הסופר/תלימור לב

כשיצאתי לבדי לטבע

כשיצאתי לבדי לטבע, בוקר אחד הרגשתי קרובה אל עצמי. כבר זמן מה התגעגעתי לנשום אויר, להרהר בשקט

עליתי על האופניים הנאמנים שלי, הירוקים, חבשתי קסדה ויצאתי אל דרכי . מפרדס חנה נסעתי לגבעת עדה, בכניסה פניתי אל עבר ישובי אלונה ודי מהר נכנסתי למטעים.

חביבה עלי ההליכה בשבילי עפר והנה עץ שסק ופיריו מתחיל להבשיל, כמה חמוץ מתוק ומרענן.

בכל מקום הפרחים, העשבים, השמיים הרחבים. אין חשש ממכוניות,אוירה נעימה ממלאת שלווה. כל זה מזכיר את ילדותי במושב. היה שם שקט ומרחב לחלום. לפעמים אני חסרה את זמן החלום הזה. כמה חשוב להיות לפעמים עם עצמנו,


ואז להמשיך. הטבע מקום מעולה לשם כך, הטבע מקבל כל אחד כמו שהוא בפשטות.

הגעתי למעיין, הקשבתי לפכפוך המים הזורמים, כמו להתרחץ מבפנים.




9 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

ראש כרוב

הראש הזה, הנמצא הכי גבוה בגוף זקוק לפעמים לחמלה. תראו אותו - מלא מחשבות, נפוח מחשיבות ורוצה לנהל את העולם... עניין מעייף מאד. הוא עייף, וכל כך רוצה לנוח ולשחרר, וכמה זה קשה. הנה לדוגמא - אלו שעובדים

Comentarios


bottom of page