בגילגוליי בחיים האלו הייתה תקופה ממושכת שחיינו בסלובניה. ובה אפיתי לחם למשפחתי. היה זה בכפר סלובני קטן בצפון. חיינו כמו האיכרים בבית קטן עם גינה גדולה ושדות.
הסלובנים הם עם נחמד, שקוראים לעצמם עם השמחים. מספרים שבימים העתיקים העם נדד לחפש לעצמו מולדת ביבשת הגדולה הקרויה אירופה. לבסוף בחר את סלובניה כי שם צומחת הajda הכוסמת. גרגיר שאיננו דגן, העשיר בערכו התזונתי. הכוסמת אוהבת מזג אויר קריר.
בכלל, צומחים שם לפלא סוגים שונים של חיטה ויש שם מסורת רבת שנים של אפיה.
למדתי לאפות מסבתא אחת מאזור הגובל עם הונגריה, אישה שלשה לחם כל חייה.
לאט לאט השתפרתי ואפיתי לחם פעמיים בשבוע: הייתי יוצרת משלושה ק"ג קמח, שתים שלוש תבניות אפיה מלאות בכיכרות לחם. הבית התמלא ריח נהדר ולפעמים הצטרפה לאפיה גם עוגה.
הייתי בטוחה שזה בריא מאד לאכול לחם ביתי מקמח מלא.
לא עלה על דעתי שלכל אדם יש את מה שבריא לו.
בימים ההם המתקנו את התה בסוכר. עשבי מרפא היו שם לרוב ובטרם בא קור החורף מיהרתי ללקט כמויות של אכילאה, סמבוק, טימין, שבטבט ועוד... המתקנו את התה בסוכר חום. בכל שבוע השתמשנו בקילו סוכר לתה ועוגות. זה מדהים אותי היום. אז זה נראה לי סוכר בריא. ככה כתבו על העטיפה.
נכון, חיינו בכפר, מוקפים בטבע נפלא. אבל אני חליתי. קודם כל מגעגוע הביתה, לארץ. זאת הייתה סיבה רגשית.
אבל התזונה לא סייעה למצב. מצב העיכול שלי התדרדר וגם מצב העור היה פגיע.
שנים עברו עד שהרגשתי באופן חד שהגוף שלי לא רוצה סוכר. היה שלב שהבטן צרבה אחרי כל עוגה. כדי לאזן את המצב הקטנתי את כמויות הסוכר בתה עד שהפסקתי להמתיק. היום אני לא מתנזרת מהסוכר, אך מספיק לי מעט וטוב. בעיקר אוכלת תמרים ופירות.
את הלחם, ואפילו מכוסמין, אני אוכלת מעט מאד. קל לי בבטן הרבה יותר בלעדיו וגם מצב העור רגוע יותר.
אם הייתם שואלים אותי לפני שנים, לא הייתי יכולה לדמיין את החיים שלי בלי לחם. עוגות...סוכר. אבל זה אפשרי.
חשבו על האדם הקדמון שחי על בשר נא ועל לקט פרי וירק. מתי הוא טעם מתיקות? באופן נדיר כאשר רדה דבש ובוודאי נעקץ על ידי הדבורים תוך כדי. הגוף לא בנוי לכמויות הסוכר בתזונה של היום.
כאשר התחלתי לטפל בחולי סרטן, שמעתי על ההמלצות התזונתיות של חלקם - ללא לחם, ללא סוכר.
"הסרטן אוהב סוכר" אמרו לי, וגם הלחם הופך לסוכרים. שמעתי לא אחת על הגעגוע לפיסת עוגה מנחמת. בשיחה עם אחת המחלימות, שפירטה את התפריט המחמיר שלה, סיפרתי על הכוסמת.
בסלובניה לא מכירים את הגרגירים כמו שיש בארץ. בעיקר משתמשים בקמח הכוסמת שהוא דק מאד וצבעו חום בהיר. נהוג ליצור ממנו דייסה, עוגיות, להוסיף לבלילת החביתיות. בארץ, קמח כוסמת נפוץ היום יותר וניתן להשיגו בחנויות טבע וגם בחלק מהסופרמרקטים. רצוי להעדיף את הסוג המנופה והעדין.
למה טוב לאכול כוסמת?
יש בה הרבה חלבון (13 גר' חלבון ב 100 גר') שהוא חלבון מלא, עשירה בברזל, אבץ וסלניום.
אין בה בכלל גלוטן.
היא מחזקת את כלי הדם, מורידה את רמת הכולסטרול, מורידה את לחץ הדם ואת רמת הסוכר בדם, שאופייני למצבי סוכרת סוג 2, בעיות לב ומערכת כלי הדם. בקיצור, ממש מעולה לאורח החיים המודרני ולמחלות הקשורות בו. בנוסף מפחיתה את הסיכוי לאבני מרה ואפילו מסייעת להפחתה ברקמת השומן בגוף ובכך להרזיה. וואו, הכוסמת טובה, וכדאי לבחון אם היא טובה לכם. כי הרי לא כל מה שבריא לאחד גם מתאים לאחר.
ובסופו של עניין, זה גם עניין של טעם.
יש עוד מתכונים רבים שעשויים לסייע למי שנמנע מגלוטן: לחם כוסמת העשוי מגרעינים שהושרו, הותססו, נטחנו ונאפו. מתכון ללחם טוב יש כאן
דייסת כוסמת
להרתיח מים ומלח בסיר קטן (תתחילו לבשל בסיר קטן)
כשהמים רותחים יש להוסיף בהדרגה את קמח הכוסמת. בתחילה למרקם דליל.
הקמח יוצר גושים במים, זהו טבעו. האימהות הסלובניות אוחזות בידית הסיר ובוחשות את הבלילה בחוזקה.
מיד מוסיפות עוד קמח ובוחשות. כשהדייסה מסמיכה ובוחשים אותה, הגושים נעלמים.
כעת זה הזמן להנמיך את האש ולתת לדייסה לבעבע. לבשל על אש קטנה עשר דקות תוך השגחה שלא יחרך. הדייסה קרמית, חומה בהירה. מתבשלת מהר והיא טעימה ומשביעה.
בסלובניה אוכלים אותה עם שמנת, חמאה, ביצת עין בצד ולידם גם סלט כרוב כבוש. פשוט וטעים, ממש ללקק את האצבעות. מאכלים מחממים המתאימים לחורף.
סלט כרוב כבוש: כרוב כבוש עם שמן זרעי דלעת וקורט קימל טחון.
בכתיבת פוסט זה נעזרתי במאמרו של ד"ר גיל יוסף שחר - המרכז לרפואת הרמב"ם
